top of page
  • תמונת הסופר/תעו"ד יצחק מלכה

השימוש בכלי ירייה ונוהל פתיחה באש על ידי אזרח חמוש : סקירה והיבטים משפטיים


 



רבים מאיתנו יודעים לשלוף בקלות את החלקים בתדריכים צבאיים הנוגעים לנוהל מעצר חשוד, נוהל פתיחה באש או הפעלת כוח בהתאם לתרחישי איום - המשולש הקדוש של נוהל פתיחה באש - אמצעי, כוונה ויכולת.


במאמר זה ננסה לענות על שאלה שרבים טועים בה, מה בין אזרח חמוש להוראות פתיחה באש - או במילים אחרות - מה הקשר בין אמצעי, כוונה ויכולת לבין הגנה עצמית.


** הערה - המובא במאמר הינו בגדר מידע כללי ושטחי ואינו מהווה משום יעוץ משפטי ו/או המלצה לביצוע או אי ביצוע מעשה כלשהו הקשור בשימוש בנשק **


הגנה עצמית :


שימוש בנשק ברישיון ע"י אזרח חמוש היא דרך, אחת מני רבות, למימוש הזכות להגנה עצמית הקבועה בסעיף 34י לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, הקובע כך :


"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים."


לשון הסעיף אומנם אינה מתייחסת באופן ישיר לשימוש בנשק, אך היא מגדירה את הסייגים לאחריות הפלילית ומתוקף הסעיף הנ"ל מוענק סייג מאחריות פלילית במקרים של הגנה עצמית, בכפוף לעמידה בתנאי הסעיף.


בניגוד לדעה הרווחת בציבור, או לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי ברשתות החברתיות ובפורומים החמושים השונים, כלי הנשק והשימוש בו נועד למטרה אחת ויחידה - הדיפת תקיפה. העלאת תחושת הביטחון האישית ו/או הציבורית, מענה לאירועים פח"עים וכיוצא באלה, מבורכים ככל שיהיו הם תוצאה של ריבוי כלי ירייה במרחב הציבורי ולא המטרה.


ייתכן כי לאחר אירועי ה- 7.10.24, יש מקום לשינוי מהותי בתפיסה המערכתית של אזרחים חמושים ושילובם מערך הביטחון הארצי הכללי, אולם נכון לכתיבת שורות אלה מצב הדברים הוא כמתואר לעיל.


מהי תקיפה :


תקיפה מוגדרת בסעיף 378 לחוק העונשין כך : "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח - לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות."


ברור אפוא שהגדרת המושג "תקיפה" בחוק הינה רחבה וכמעט כל אינטראקציה בין אנשים יכולה להיות מוגדרת כתקיפה - על דרך ההלצה ניתן להיווכח כי גם שחרור גזים שנוצרו ע"י מערכת העיכול ליד אדם אחר תיכנס להגדרת התקיפה.


הדיפת התקיפה כפופה למספר תנאים :

  1. על התקיפה להיות "שלא כדין" - לצורך ההמחשה נביא דוגמא לתקיפה כדין: תקיפה כדין יכולה להתרחש כאשר אדם עושה שימוש בסעיף 18 לחוק המקרקעין המתיר לו לעשות שימוש סביר בכוח על מנת להוציא אדם התופס את מקרקעיו. בהפעלת הכוח הרי שייתכן מאוד שמפעיל הכוח עונה להגדרה של תקיפה, אך ה"תקיפה" מבוצעת כדין משום שישנו מקור סמכות בדין המתיר למפעיל הכוח לעשות זאת.

  2. "המעשה היה דרוש באופן מידי" - דרישת המיידיות נועדה למנוע מצב של "סיכולים", כך למשל, כאשר נודע לאדם שאדם אחר מבקש לפגוע בו והוא בדרכו אליו, אם יפעל לסכל את אותה תקיפה כך שהתכונן אליה מראש, הרי שהפעולות שבהן נקט מראש, אם יביאו לפגיעה בתוקף אינן עונות על דרישת המיידיות. כדאי לזכור , דרישת המיידיות היא בדיוק ההפך מהעיקרון היהודי המוכר לפיו - "הקם להורגך השכם להורגו".

  3. "שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו שלו או של זולתו" - מילת המפתח של הסעיף היא מוחשית, על הסכנה להיות מוחשית ולא תאורטית.

  4. דרישת הפרופורציה - הדרישה מעוגנת בסעיף 34טז לחוק העונשין וקובעת כי הסייגים לאחריות פלילית לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה. זוהי דרישה מהותית ומשלימה המשליכה על בחינה בדיעבד של כל מעשה שנעשה לשם הדיפת התקיפה.



לקורא הסביר שאינו משפטן לשון סעיף 34י כמו גם ההגדרה הרחבה לתקיפה יוצרות מצג שווא של "קלות" בשימוש בסעיף ההגנה העצמית, אולם יש לזכור שביחס לכל תנאי ותנאי בסעיף הנ"ל נדונו אלפי תיקים פליליים בבית המשפט העליון וסביב תנאים אלו והתגבשו פסיקות משלימות רבות. מאחר ומטרת המאמר היא לא להפוך אתכם למשפטנים, אנחנו נדלג על הפסיקות וניגש ישר לעניין.


דרישת הפרופורציה בחוק מעצם קביעתה מייצרת הגבלות אינהרנטיות לשימוש בנשק כאמצעי להגנה עצמית. בעוד שסעיף ההגנה העצמית מדבר על טווח סיטואציות רב, מדחיפה קלה של מי שמבקש לחסום דרכו של אדם ברחוב ועד הריגתו של תוקף. הרי ששימוש בנשק מעצם טבעו משויך לסיטואציות המורכבות והכבוד יותר בעולם ההגנה העצמית.


כמו כן, הקורא השקדן יבחין כי אין, בכל המטריה החוקית העוסקת בהגנה עצמית, הוראות פתיחה באש. היעדר הוראות פתיחה באש ברור משום שהוראות פתיחה באש מעצם טבען אינן מתאימות להוראות חוק העונשין שעוסק ברובו ב-לא וה-אסור, ולא ב-כן וב-איך.


ולכן, המשרד לביטחון לאומי האגף לכלי ירייה, אשר לטעמי חש צורך להבהיר ולהבדיל את מימוש הזכות להגנה עצמית על ידי שימוש בכלי ירייה ברישיון, להבדיל ממקרים אחרים של הגנה עצמית וכצעד משלים להוראות סעיף 34י לעיל, קבע מסמך המכונה "הוראות בטיחות בנשק, נוהל שימוש בנשק והוראות פתיחה באש".


המסמך נוצר לצורך אינטגרציה בין הוראות החוק והפסיקה הענפה ספציפית בכל הנוגע להגנה עצמית על ידי שימוש בעלי ירייה ולצורך יצירת "הוראות פתיחה באש" המתאימות לשימוש בכלי ירייה על ידי אזרח חמוש לצורך הגנה עצמית.


המסמך קובע עקרונות כלליים לפתיחה באש ולפיהם :

  1. "השימוש בנשק לעבר אדם מותר כאשר הוא דרוש באופן מידי לשם הגנה על היורה או זולתו מפני תקיפה שלא כדין, שצפויה ממנה סכנה מוחשית לחיים" - על אף הדמיון לסעיף החוק ניתן לשים לב להבדל העיקרי ביניהם ולפיו החוק מאפשר הגנה עצמית בשל סכנה לחיים או לחרות או לרכוש , אולם, הנוהל מצמצם את השימוש בכלי ירייה לסכנה מוחשית לחיים בלבד.

  2. "השימוש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית ייעשה כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך די לסכן חייו של היורה או של זולתו, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף המסכן את החיים." - העקרון הנ"ל הינו פירוט פרקטי של דרישת הפרופורציה, השימוש בכלי הירייה יעשה כמוצא אחרון המחייב את המתגונן לדרדור אמצעים (גם אם תאורטי) בטרם יעשה שימוש בכלי הירייה שברשותו.

  3. "נחיצות השימוש בנשק תיבחן בכל שלב משלבי האירוע. יש להפסיק את הירי מיד כשפסקה התקיפה ואין יותר סכנה לחיים." - לקביעה זו שתי משמעויות : 1. באירוע ירי ישנם שלבים רבים אשר יבחנו בנפרד, כך למשל, ייתכן שההחלטה לירות בתוקף תיחשב כסבירה , אולם המשך הירי בתוקף לאחר לאחר מכן ייחשב כלא סביר לאור בחינתו כשלב נפרד באירוע. 2. בסיפא נקבעה הוראה חד משמעית על הפסקת הירי מיד בהפסקת התקיפה. כפי שחזרתי והדגשתי - מטרה השימוש בכלי ירייה היא הדיפת תקיפה, אם התוקף נבהל מהירי והפסיק את התקיפה, אין להמשיך בירי על פי הנוהל.


הוראות שימוש בנשק ופתיחה באש :

  1. הנוהל קובע כי השימוש בכלי ירייה מותר כאשר התקיפה מבוצעת באמצעות נשק קר או חם ושנשקפת ממנה סכנה לחיים של היורה או זולתו.

  2. השימוש בכלי ירייה יעשה כמוצא אחרון כאשר אין דרך אחרת להתגבר על התוקף.

  3. פתיחה באש תיעשה כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות מתן אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לסכן את חייו של היורה או זולתו.

  4. לצורך הדיפת התקיפה, שמסכנת חיים, מותר לפתוח באש לעבר גופו של התוקף במגמה לפגוע בו כך שיימנע ממנו להשלים את ביצוע מעשה התקיפה. אם ניתן לסכל את התקיפה באמצעות ירי לעבר רגלי התוקף, יש להעדיף ירי כזה. יש להפסיק את הירי מיד שפסקה התקיפה ואין יותר סכנת חיים.

  5. פתיחה באש תבוצע, כאמור לעיל, לעבר התוקף בלבד, בירי בודד ומכוון תוך נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בחפים מפשע, הנמצאים בטווח אש.

  6. אם נמלט התוקף והוא עדיין מסכן חיים, ניתן לירות לעבר רגליו, ובמידה ואין בכך כדי לסכל את הסיכון ניתן לירות לעבר גופו, כדי למנוע את המשך התקיפה או למנוע סיכון חיי אחרים במהלך בריחתו. אם נמלט התוקף ואינו מסכן חיים אין לירות בו.

  7. אין לפתוח באש לשם הגנה על הרכוש כאשר לא מתלווה לעבירת הרכוש סכנת חיים.


כפי שניתן לראות, אין שום פשטות בשימוש בכלי ירייה ע"י אזרח לצורך הגנה עצמית, כל כללי האצבע הצבאיים והרטוריקה בה מורגלים רובנו, אינם רלוונטיים לעולם האזרחי. העולם הצבאי מוכוון לאנשי כוחות הביטחון אשר מבצעים תפקידי שמירה על הסדר והביטחון, עוסקים בסיכול טרור ומשימות אבטחה שונות, ובהתאם, כללי הפתיחה באש עבורם ותכליתם שונים מאוד מאשר כללי פיתחה באש בעבור אזרח חמוש ברישיון כלי ירייה פרטי לצורך הגנה עצמית, אמצעי כוונה ויכולת יכולים לשמש לכל היותר ככלי עזר מסוים לזיהוי תוקף, אך אמצעי כוונה ויכולת אינם מאפשרים פעולה בהיעדר תקיפה.


תקציר העקרונות המובאים בהוראות שימוש בכלי ירייה והוראות הפתיחה באש :


  1. תקיפה - כל שימוש בכלי ירייה כפוף לעקרון לפיו במרחב מבוצעת תקיפה. בהיעדר תקיפה, אין היתר לשימוש בכלי הירייה.

  2. סכנה לחיים - בהיעדר סכנה מוחשית לחיים אין לעשות שימוש בכלי ירייה. לא כל התקיפות הן פיגוע ולא כל התוקפים הם מחבלים - אלו המקרים הקלים יותר בשימוש בנשק. לתקיפה ותוקפים צורות שונות ומשונות, ועל אף שלפעמים קשה עד בלתי אפשרי להגדיר במדויק את ההבדל בין סכנת חיים ללא סכנת חיים, רוב המקרים יהיו בבירור סכנת חיים או בבירור לא סכנת חיים.

  3. שימוש בנשק כמוצע אחרון - השימוש בכלי ירייה יעשה כמוצא אחרון ולאחר שנשקלו ומוצו דרכים אחרות להדיפת התקיפה - כלומר, אם ניתן למנוע את התקיפה על ידי שימוש בנשק קר למשל - יש להעדיף אפשרות זו בהיעדר סכנה מוחשית לחיים

לאור כל האמור, כדאי מאוד לקרוא את הוראות השימוש בכלי ירייה והוראות פתיחה באש ולהבין לעומק את העקרונות והכללים המובאים בהן. כמו כן, מומלץ לפנות למשרדנו לבירור אודות הרצאות "זום" המתקיימות בנושא מפעם לפעם בעבור ציבור החמושים.




המאמר נכתב על ידי עו"ד יצחק מלכה - מטרת המאמר היא לספק מידע כללי באופן שטחי בלבד ואין לראות בו משום ייעוץ משפטי בשום פנים ואופן. לייעוץ ללא עלות פנו אלינו בדף יצירת קשר או בטלפון : 053-434-1414. כל הזכויות שמורות, אין להעתיק ללא אישור, הפצה תתקבל בברכה.




229 צפיות0 תגובות

Opmerkingen


bottom of page